ברברה תמיר, מרפאה בעיסוק

התהליך כולל:

אבחון המתמקד בזיהוי הגורמים המאפשרים או מעכבים ביצועים  עיסוקיים של הילד ומהווה בסיס לכל תהליך ההתערבות. האבחון כולל שימוש בכלי מדידה סטנדרטיים ולא סטנדרטיים, לרבות שאלונים, תצפית בעת ביצוע עיסוקים שונים בגן/בית ובמפגש האבחון, תוך התייחסות למיומנויות ביצוע, דפוסי ביצוע, הקשרים, דרישות הפעילות ומרכיבי תפקוד הילד. בתום מפגש האבחון מתקיימת שיחה עם הורים ותיעוד ממצאי האבחון.

​

תהליך ההתערבות:

מתחיל בזיהוי העיסוקים והפעילויות הרלבנטיים והחשובים למטופל וקביעת מעורבותו בכל עיסוק. מכיוון שמעורבות בעיסוק נובעת במהותה ממוטיבציה פנימית של הילד, חייב הילד המטופל להיות שותף פעיל בתהליך.

ההתערבות הינה תהליך טיפולי דינאמי שמטרתו השגת תוצאה כוללת של מעורבות הילד בעיסוק, על מנת לאפשר השתתפות במארג החיים.

לתהליך 3 שלבים:

1. בניית תכנית טיפול: תכנית ההתערבות דורשת חשיבה קלינית המבוססת על שילוב של ממצאי האבחון, תיאוריות, מסגרת התייחסות וראיות מחקריות. התכנית נבנית בשיתוף פעולה עם הילד ו/או המשפחה וגורמי החינוך ולוקחת בחשבון את סדרי העדיפויות של הילד ומשפחתו. היא כוללת קביעת מטרות תפקודיות אשר ייצרו תנאים משופרים ויאפשרו השתתפות מרבית של הילד במארג החיים, למרות מגבלותיו. בהתאם למטרות הטיפול בוחרים את גישת ההתערבות המתאימה ביותר להשגת המטרות.

2. יישום ההתערבות: מוגדר כתהליך מושכל של שינוי בביצוע העיסוקי של הילד המוביל למעורבותו בפעילויות ותפקודים והשתתפותו מרבית בהם. התהליך מתקיים בשיתוף פעולה בין הילד למרפאה בעיסוק ועשוי להתמקד בשינוי בהקשרים, בדרישות הפעילות, במרכיבי אדם המטופל, במיומנויות הביצוע ו/או בדפוסי הביצוע העיסוקי, בתהליך דינאמי מתמשך. אי לכך, תהליך אבחוני מתמשך מלווה את כל תהליך היישום. בהתאם לכך מתעדכנים מטרות הטיפול או שהטיפול מסתיים.

3. מדדי תוצאה: יעילות הטיפול נבחנת בשיפור ההשתתפות בתחומי העיסוק השונים ובשביעות רצון הילד מהשתתפותו. כוללת גם בחינת השגת המטרות שנקבעו כמדד להצלחת תהליך ההתערבות. התקדמות בתוצאה שזורה לכל אורך תהליך הטיפולי, במהלך היישום והבקרה מזוהות התוצאות הרצויות ובהמשך ניתן לשנותן בהתבסס על צרכים, יכולות ביצוע והקשרים משתנים. להשגת התוצאות הרצויות משמעות רבה להמשך חייו של הילד.

​

להקשר המשפחה משמעות רבה בתהליך ההתערבות מטבע הדברים, המשפחה הנה סביבתו הטבעית הראשונה, המשמעותית והקבועה של הילד בגיל הרך. היא מהווה משאב חיוני וחשוב להתפתחות הילד בכלל ובתהליך הטיפולי בפרט. ההנחה היא כי ניהול הטיפול בשותפות עם הסביבה הטבעית של הילד ועל פי צרכיה, יאפשר העלאת מודעות והגברת מעורבותה בתהליך ההתערבות ומימוש מטרות הטיפול בצורה מהירה ואפקטיבית. משמעותה, העברת הדגש ממיקוד בילד למיקוד משפחתי.   

​